ארוחת בוקר, ספות, וביטוח לאומי

"תגידו חן ומיכאלה זה פה?!"
כך ללא גיפי מצאנו את בית הקפה הקטן החבוי בתוך המרכז המסחרי ברמת אפעל,
השעה אומנם הייתה אחת בצהריים - אך זו לא סיבה לא לנצל את השובר שקיבלתי ליום ההולדת.

בועת הזכוכית - מתוך אתר REST

אחרי שהתיישבנו בתוך בועת הזכוכית היה ניתן לנוח קצת מתלאות הבוקר שכללות בעיקר לעמוד בתור (בקופת חולים, בבנק הדואר וב KSP - שעות של הנאה), מסביב הכל ירוק, ורוח קרירה נשבה לה ברחוב השומם.

הדבר היחידי שהעיק על האוירה הפסטורלית זו אשה שכנראה הצטרפה לניסוי שבודק את השפעת הקרינה הסלולרית על המוח (זה ההסבר היחידי שמצאנו לזה שהיא פשוט לא הפסיקה לדבר בנייד).

לקחנו את הבראנץ הזוגי שאמור היה להוסיף קצת סלומון מעושן, מוזלי ועוגה לקינוח (תוותרו על זה ותקחו את ארוחת הבוקר הרגילה). מיץ התפוזים היה מעט מר והלימונדה מתוקה בטירוף, לא נפלנו מהרגליים, אבל הייתה סה"כ ארוחת בוקר חביבה.

סוף השבוע עבר לו בעצלתיים, קראתי קצת על כבשים סקרניות, צפיתי בעוד פרק של על טבעי, ואז החלטתי להשלים עוד רשומה בבלוג טכני שאף אחד גם ככה לא קורא.
בזמנו זה נראה כמו רעיון טוב - להעלות על הכתב יכולות טכניות, לשמר את הידע, לעזור לאדם או שניים ואולי אפילו למשוך את תשומת הלב של מעסיקים פוטנציאליים - בינתיים בבקס - רק הזמן יגיד.

בערב יצאנו לחגוג את חזרת ביש ושוש מנפאל, בילו חודש מתיש מסביב להרי ההימלאיה, ושמענו סיפורים על פלאי העולם המערבי בתאילנד. ישבנו בטוק טוק, האוכל היה לא רע והלחם בפתיח היה מעולה (כמעט שכחתי כמה שזה טוב).

יום ראשון, קיבלתי טלפון "אתה יכול להגיע היום ולא ביום שלישי?" בקע קול מהצד השני. זה היה אבא, רצה שאגיע לעבור איתם על טפסים של ביטוח לאומי - ככה זה כששני ההורים יוצאים לפנסיה בו זמנית.

יצאתי מהעבודה לכיוון צפון, אחרי צומת ראשון התחיל לטפטף, אחרי צומת מורשה התחיל כבר מבול.
הפקק בכניסה לעיר והחושך ברחבי השכונה לא בישרו טובות - הפסקת חשמל - החנתי את הרכב ועליתי לומר שלום,
עד שהגעתי הביתה היה כבר 22, סוף היום הגיע, טפסים מולו, מכתבים נכתבו ופרופילי פייסבוק התעדכנו.

היום הגיע הסלון החדש (מזל טוב לי) - רק שהמובילים כמעט הורידו לי את הכוננית בתהליך,
בינתיים צריך לראות מה עושים עם הספה הישנה.

קניות, א. ערב,
ואפילו לא יום שלישי ....