מהפכת התקשורת - לא מה שחשבנו

לאחרונה ניידתי את ההורים שלי לחברת גולן טלקום.

שבוע לאחר המעבר היה מורט עצבים וכלל:
קליטה לא טובה
ניתוקים בשיחות
שיחות ארוכות עם שירותי לקוחות

אתמול ניסיתי ליצור קשר עם אבא שלי כשאני מצלצל מהטלפון הקווי (ששייך לחברת HOT), ואני מקבל הודעה אוטומטית שאומרת:

The call cannot be completed as dialed

ניסיתי גם מהנייד של חברה שלי ששייך לחברת פלאפון, שוב ללא הצלחה,
רק מהטלפון שלי של העבודה ששייך לחברת אורנג' הצלחתי לצלצל אליו.

פראיירים לא מתים - הם רק מתחלפים

 
דיברתי עם שירות לקוחות של הוט - והם טענו כי מדובר בתקלה בטלפון אליו אני מנסה לחייג ויש צורך ליצור קשר עם השירות שלהם.

פניתי במייל לחברת גולן טלקום,
הסברתי להם את הבעיה, ועל פי בקשתם הבאתי להם את המספר הנייח שממנו התקשרתי.

התשובה שקיבלתי מהם במייל הייתה:
"יש צורך לגשת לחברת הוט בכדי להגדיר  את המספר במערכת."

אתם מבינים?!
אני, צריך להגדיר את הטלפון של אבא שלי שניידתי לחברת גולן טלקום אצל חברת הוט.

נראה לי שחברת גולן טלקום צריכה להגדיר את המספר של המנויים שלה בכל החברות.

אני לא מכיר שום לקוח של חברת סלולר אחרת שהייתי צריך ליצור קשר עם הוט על מנת שאוכל לצלצל אליו.

בכל מקרה,
אם לא אוכל לצלצל לאבא שלי עד סוף השבוע אני אנייד אותו לחברה יותר רצינית שבוע הבא,
באותה דרך שניידתי אותו אל חברת גולן טלקום.


עדכון
הצלחתי ליצור קשר טלפוני עם שירות הלקוחות,
ועשו הפצה מחדש של המספר.

נקווה שזה יפתור את הבעיה, נבדוק בערב. 

התקף לב קטן

בלי להתכוון בכלל הגענו היום לת"א מוקדם יחסית,
קוקי שלי, הנשמה הטהורה הזו, קנתה לנו כרטיסים לראות הצגה של אחד ההרכבים האהובים עלי.

אנסמבל ציפורלה - אסופה של אנשים מוכשרים במיוחד שאם לא יצא לכם להכיר עדיין מומלץ לסגור את המחשב, לרוץ לקנות כרטיסים, לראות את ההצגה, לשוב לקרוא את הביקורת ולהסכים עם כל מילה.

לכו לראות!

הגענו כמה דקות לפני המופע, גילה אלמגור ישבה לה בחוץ על ספסל, ואנחנו המתנו עד לפתיחת הדלתות,
מספר דקות של המתנה, קישקוש עם כמה אנשים מוכרים, וכבר ישובים בתוך האולם.

דודו גולן היה לבוש בחליפה, חילק מים לקהל שנכנס, גילה התישבה שורה לפנינו, דאנה איבגי עם מטאטא על הבמה וכולנו דרוכים לתחילת המופע.

האורות כבו השחקנים על הבמה ואז .... דממה, תקלה בסאונד, לא שזה הפריע לשחקנים, גל פרידמן חילק שוקולדים, שאלו אנשים מה השם שלהם, שרו היום יום הולדת, ודודו גולן ניפח בלון ובלע אותו ....

שניה אחרי שהתחלתי לצחוק, קוקי הסבירה לשורה שלפנינו שכך זה הולך להיות כל המופע,
ואכן אחרי שתיקנו את הבעיה ציפו לנו כמעט שעתיים של הנאה צרופה.

המופע היה מורכב מקטעי בידור וקטעים מוזיקליים שהדרך היחידה לתאר את מה שהלך שם זה להגיד שהצוות פשוט הפיח בצלילים רוח חיים, ויצק לתוכם משמעות.

אפרת וגל פתחו את ההופעה וקיפצו בין דמויות הצופות בסרט באולם קולנוע למרות שלא היו מילים ואורך הקטע היה בקושי חמש דקות, כאילו צפינו במתרחש במשך שעה וחצי.
דאנה שיחקה שירים שהתחלפו כל 3 שניות, דודו עשה תחרות קומית אל מול הקהל וקיבל כרטיס אדום על גסות והצקה לקהל ובן היה על הגיטרה ורב עם דאנה על המילים.

המופע היה פשוט מעולה, השחקנים קיפצצו בין הקהל, חילקו פיצוחים במחצית, רקדו סטפס, ואי אפשר לשלא להזכיר את הקטע המעולה שבו אפרת על הבמה עם בובות על הרגליים - קטע שחייבים לראות בשביל להבין כמה שהוא אדיר.
 
וזה רק חלק קטן ממה שמחכה לכם,
גילה הזילה דמעות מרוב צחוק ואני התפקעתי במשך כל המופע.

אם לא ציינתי את השמות של כל חברי ההרכב זה רק בגלל שהם כולם באמת מוכשרים והקטעים הם מרובים,
עכשיו רק נותר לחזור לצפות בפעם השלישית בעקיצה טבעית (שקוקי עדיין לא ראתה).

מחכה בקוצר רוח למופע הבא שיעלה!

לעשות משהו קטן למען עצמיכם

עם כל המהומות בחדשות לאחרונה,
התעוררות המחאה החברתית בקטנה, וזה שצריך שוב לעבור דירה בקרוב,
אני נזכר במציאות העגומה של שוק בשכירות,

בו אנו נאלצים להתפשר על חתימת חוזים דרקוניים

חוזה דרקוני - אילוסטרציה

מתגוררים בדירות מוזנחות, ומשלמים שכר דירה לא פרופורציונלי.

לפעמים החשבונות גדולים עלינו
(מתוך אתר www.df-law.co.il)

ברור לכולנו שהכוח האמיתי לשנות משהו במדינה טמון בעיקר בידי הפוליטיקאים,
אלו שאם רק ירצו יוכלו בשבוע בודד להעביר הצעת חוק בשלוש קריאות.


היום כתבתי מייל לכל חברי הכנסת בסיעה בה בחרתי בבחירות האחרונות,
הסברתי להם שהייתי מעוניין ברגולציה בשוק השכירות (ולא - רגולציה זו לא מילה גסה)

כאשר כל נציג ציבור נגיש לבוחריו - זהו פשע לא להגיד להם, מה אנו הציבור רוצה.
אני ממליץ לכם להיכנס לאתר הכנסת לבחור חבר או חברת כנסת מהמפלגה שאתם מרגישים מייצגת אתכם הכי טוב, ותגידו להם מה אתם רוצים שהם יעשו בשבילכם.
אם יהיו מספיק אנשים שיפנו אני מניח שבשלב כלשהו יצטרכו להקשיב למה שיש לנו להגיד.

אני מצרף כאן את מכתבי ומקווה שאתם מרגישים כמוני וחושבים שאפשר להשפיע ולהביא נושאים שחשובים לנו לסדר היום הציבורי:



 חבר/ת כנסת נכבד/ה,

אני פונה אליך בתור נציג/ת המפלגה לה הצבעתי בבחירות האחרונות על מנת להסב את תשומת ליבך לנושא הקרוב אלי ואשר נוגע לאזרחים רבים במדינה.

אני, כרבים אחרים, נאלץ להתגורר בשכירות שהרי אין ידי משגת את ההון התחלתי הדרוש לרכישת דירה באיזור מגורי,
בעוד שאין לי טענות כנגד בעלי הדירות אשר מנסים להגן על עצמם והנכסים שברשותם, לצערי בשנים האחרונות שוק השכירות הפך להיות שוק פרוץ,
בו נקבעים ביטחונות דרקוניים, מצב הדירות רעוע ביותר והמחירים רק מזנקים כל שנה.

לפני מספר שנים נתקלתי בהצעת חוק שנועדה להסדיר את היחסים בין השוכר והמשכיר, ולהגן מצד אחד על המשכיר והנכס, ומצד שני על השוכר ולאפשר שכירות ארוכת טווח.
(קישור להצעת החוק מתוך אתר הכנסת)

רגולציה היא לא מילה גסה,
לעניות דעתי מימוש הצעת החוק תעודד בעלי דירה להשקיע ולשפץ את דירותיהם (בתמריצים של העלאת השכר דירה),
תאפשר לאנשים רבים לגור לאורך זמן בדירות שכורות ובשכונות בה הם וילדיהם גדלים, תגן על בעלי הדירות מפני ונדליזם וחובות של שוכרים מפירי חוק,
ותטיב עם השוק כולו - זאת מבלי לגרוע מזכותו של בעל הנכס לקבוע את שכר הדירה, ומבלי שהממשלה תצטרך להשקיע כספים בפרוייקטים יקרים.

למרות שההצעה הינה של חברי כנסת שאינן מסיעתך, ניתכר שהושקעה מחשבה בכתיבתו ואודה לך אם תוכל/י לעיין בה ואולי אף לפעול להעברתה,
אין לי ספק שחוק שכזה יועיל לכלל תושבי המדינה.

אני מודה לך שלקחת מזמנך לקרוא את מכתבי.

בברכה,
דוד

יום שמש אביבי

כך היה לפני שבועיים,
מעט הפוגה מהגשם והרוחות, יום שמש אביבי ונעים.

אני וקוקי החלטנו לצאת אל האוויר הצח (מבלי להתאמץ יותר מידי כמובן),
חיפשנו אטרקציה שתתאים למצב הרוח, וקוקי גילתה שיש פסטיבל אוכל כפרי במטה יהודה.

משם הדרך הייתה כבר סלולה,
נסענו למושב צפרירים שאירח פסטיבל בירה מקומי ממספר מבשלות,
לכל אורך הנסיעה ניתקלנו בשלטי פסטיבל האוכל וכשהגענו גילינו שאנחנו לא היחידים שמנצלים את מזג האוויר הנעים.

להגיד שהמושב לא היה ערוך למספר המבקרים שהגיעו, יהיה זה בלשון הַמְעָטַה, רכבים חנו בכל שביל פנוי,

הבירה הטעימה
אפילו קוקי נהנתה

ואנו רק חיפשנו לברוח מההמולה ולמצוא פינה שקטה לחניה, ולמרות שאני לא אהבתי את כל הצמחיה, קוקי הפנתה את תשומת ליבי שמדובר ברכב חברה (טוב נו, עדיין חניתי בזהירות).

עלינו במעלה הגבעה ודבר ראשון שתפס לנו את העין היה שלט שהודיעה על מכירת שוקולד בוטיק (ברגע שמוכרים משהו לא בסופר - אז זה אוטומטית הופך לבוטיק), קנינו מספר פרלינים (יאמי) והמשכנו בדרכינו.

האטרקציה המרכזית כלל מתחם (AKA בית הספר המקומי) בו מספר מבשלות הציגו מרכולתם, ניתן היה לרכוש כוס זכוכית ב- 5ש"ח וכל טעימה מבירה (בערך 100מ"ל) עלתה עוד 5, החלטנו לוותר על הטעימות ועצרנו ליד אחד המבשלות וביקשנו המלצות.
יצאנו משם עם 2 בקבוקי 1/3, במחיר סביר ביותר (15 ש"ח לאחת), והטעם היה סביר לא פחות - אפילו קוקי נהנתה.

אחרי שחיסלנו את הבירה וחצי חבילת באגסי גריל, החלטנו להמשיך למסעדה, למלא את הבטן עם איזו ארוחה. זו שנבחרה הייתה מסעדת כרמים הזכורה לטובה, לשם הגענו לאחר נסיעה לא ארוכה.

מתוך אתר המסעדה

לא התחשק לנו משהו כבד במיוחד, מנה ראשונה לקחנו פטריות, ולעיקרית אני לקחתי פילה דניס, וקוקי לקחה שרימפ מבושל בחמאה.

הדג היה טוב, אבל הגיע ללא שום תוספת, קצת מאכזב בהתחשב בעלות המנה, וקוקי אמרה שהשרימפס היה בסדר,לא יותר מזה - מה שהציל את המצב היו הפטריות שהיו ממש - אבל ממש טעימות!

בתום הארוחה ביקשנו המלצה על קינוח, ואמרו לנו שהגבינת שוקולד מצויינת - הזמנו, היה נחמד לא יותר - חייבים להפסיק לבקש המלצות על קינוחים ....


בערב חזרנו עייפים אך מרוצים, אבל היום עוד לא הסתיים - המשכנו לדרכנו למופע של אלי מריאנו, היו להם מספר קטעים מצחיקים, ירדו קצת על מי שאיחר, הכריחו איזה זוג לקום כל פעם שהם הזכירו את המילה פיסטוק, ואפילו הייתה הצעת נישואין על הבמה, אבל כל זה לא הצליח להציל את המופע מהקטעים בהן לא הבנו מה הם רוצים (ואיפה זה לעזאזל גן דרום?), וכמו שהם אמרו בתחילת המופע - כנראה שלא היינו מגיעים אם זה לא היה בקופון :-)

 

תרבות השקר

בתור אחד שנוהג לרכוש לא מעט פריטים באינטרנט ניתקלתי לאחרונה בתופעה מדאיגה:

בתי עסק אשר מפרסמים את מרכולתם באתרים מכובדים כמו ZAP וכד'
כאשר כל מטרתם הינם למשוך אליהם את הלקוח המזדמן במחירים אטרקטיבים, אולם בפועל המוצר לא קיים אצלהם במלאי והם מנסים לגרום ללקוחות לרכוש מוצר "חדש" יותר או "משודרג" וכו'

המדפסת הסוררת
מתוך אתר ZAP

מעשה שהיה:
הורי החליטו כי הם זקוקים למדפסת משוכללת יותר, עם פקס וסורק וכו'
החלטתי לרכוש להם מדפסת אותו מודל כמו שלי ונתקלתי בחנות שמפרסמת מחיר אטרקטיבי למוצר זה.
ביצענו את ההזמנה, וקיבלנו הודעה לדוא"ל ישר בתום הרכישה כי ההזמנה מותנית בהימצאות המוצר במלאי.
למחרת יצר איתנו קשר נציג שירות אדיב אשר עידכן כי המוצר לא נמצא במלאי והציע שנרכוש מודל חדש יותר (שכמובן גם יקר יותר).
כאשר שאלנו אם ניתן להמתין שהמוצר יגיע למלאי, נמסר כי הוא לא יגיע כי אין אותו במחסנים של Brother, מודל מיושן וכו'

סירבתנו להצעת השידרוג וביקשנו לבטל את ההזמנה. נאמר לנו בטלפון כי היא בוטלה וביקשתי לקבל את הודעת הביטול בכתב - שמעולם לא הגיעה, גם לא לאחר מיילים, ופקסים, וניסיון לשלוח מכתב רשום למשרדי החברה.

המוצר עדיין מופיע באתר החברה - למרות שאחרי שהשארתי ביקורת בזאפ, הם הוסיפו באתר שלהם כי המוצר לא נמצא יותר במלאי.

לאחר הסאגה הזו כבר הבנתי שחייבים לבדוק טלפונית לפני שעושים הזמנה,
אז שוב אותו סיפור עם חברה נוספת, הציעו לי מודל משודרג וכו' מבזבזים לנו את הזמן ואת העצבים.

בקיצור עובדים עלינו, מנסים לסחוט מאיתנו עוד כסף ולשכנע אותנו לרכוש מוצרים שלא התכוונו אליהם המחירים מופקעים.



אז תעשו לעצמיכם טובה,
תבדקו בטלפון לפני הזמנה, תרכשו מחנויות שאתם מכירים או שעובדים עם PAYPAL
תבדקו את ההמלצות על החנויות לפני הרכישה, ותרשמו המלצות טובות או רעות מחנויות שהזמנתם.


וכן - אני עדיין בעד רכישות באינטרנט.

מנוחת הלוחם - פויקה ושוקולד

הכל החל מקריסת מערכות טוטאלית,
"אני חייבת מנוחה מכל הבחינות האלו" אמרה לי נ'
הבטחתי כשהכל יירגע ניקח אותה להתענג על הקינוח הטוב ביותר בממלכה.

זה לקח מעט זמן וחפירות, קצת התייעצויות, ואפילו קיבלתי המלצות,
ולבסוף הוחלט שעוגת השוקולד החמה של מסעדת "פויקה" היא הכי ראויה.

אך כמו כל ישראלי מצוי - אי אפשר להגיע למסעדה סתם רק בשביל קינוח,
חייבים איזה קופון או הנחה, והפלא ופלא גם זה היה.

מתוך אתר "הפינוק היומי" של לאומי קארד

ארוחת טעימות זוגית  - כך הצהיר הקופון - הכולל בתוכו את קינוח השוקולד!!
לא זול במיוחד, אבל בשביל ארוחה זוגית, הכוללת 3 מנות ויין היא מאוד סבירה.

פאקינג 27 ש"ח על חניה ...

הקופון נרכש והתאריך נקבע, וכך בסוף יום גשום נסענו למסעדה.
לאחר חיפוש מתיש של חניה שלא נמצאה, חנינו בחניון סמוך בו היו שמחים לארח את רכבינו תמורת סכום שחיטה סמלי של 27 ש"ח, ולא לשכוח שהם נסגרים ב- 24:30 ....

נכנסנו למסעדה מנומנמים כמעה ב- 21:00, והצהרנו בצהלה כי אנחנו הגענו רק לטעימה,
הושיבו אותנו במהרה, בשולחן חביב לא רחוק מהפינה,
הוציאו את תפריט הטעימה ושאלו אותנו איזה מרק נרצה ראשונה.

אני לקחתי מרק שעועית עם בשר, ונ' לקחה מרק בטטה,
יחד עם המנות הגיע גם כוס יין גדושה, ותוך כדי הספיקו לפנק אותנו בסיידר חם עם יין שהיה מעולה!

אחרי המרק כל שאר המנות היו זוגיות, למנה הראשונה היה אפשר לבחור בין שריפס לדג,
בחרנו בדג, שהוגש בצלחת גדולה עם פטריות צלויות בצד, ממש גרם לבלוטות הטעם שלנו להתמוגג.
(כבר ציינתי שהסיידר היה מעולה?)

לעיקרית הגיע האנטריקוט, שנראה לי חייב להגיע במידת עשייה של Medium, אנחנו ביקשנו Medium-Well, והוא יצא  מעט יבש לטעמי.
לצדו התווספה מנה של רוסטביף, ירקות שורש, וסלט ירקות.

בשלב הזה היינו מדושנים מכל האוכל, היין המעולה (שמסתבר שאפשר לקנות אותו רק באיזה חנות יינות ברוטשילד) - והזיכרון של הסיידר שנגמר עוד קודם.

ואז הגיע האחרון והחביב - עוגת שוקולד חמה, בתוך סיר פויקה קטנטן,
וואו - זה כל מה שיש לי להגיד - 3 ביסים וכל העורקים שלנו נסתמו מהרעלת שוקולד מכוונת,
בהחלט שווה את כל הביקורות הטובות שהוא קיבל.

שוקונגו - קינוח השוקולד!
תמונה באדיבות הנייד המעפן שלי

יצאנו עייפים אך מרוצים אחרי 3 שעות שעפו להם במהירות האור,
מה שבטוח זו שהחברה הייתה טובה :-)

ואם כל זה עדיין לא עשה לכם חשק, אז הנה קישור לסרטון שמראה איך מכינים את הקינוח!

הדרת נשים פה בחצר האחורית

מסתבר שלא צריך ללכת רחוק מידי בשביל להיתקל בתופעה הזו,
מספיק להסתכל ימינה או שמאלה ולהבין שהאפליה היא פה ממש בחצר האחורית שלנו, מסתבר שהדתיים לא המציאו את זה.

הסיפור שהיה הוא של הורי, זוג פנסיונרים,
כל שרצתה אימי הוא להכיל הוראת קבע בשירותי בריאות כללית אליה היא משוייכת, עבורה ועבור בעלה,
אך התשובה שקיבלה מהפקידה הייתה בזו הלשון:
"אני מצטערת גבירתי, אך רק ראש התא המשפחתי יכול להכיל את הוראת הקבע על כל המשפחה"

מסתבר ששרותי בריאות כללית בטוחים שבכל משפחה מי שהוא ראש התא, הוא הגבר, ורק לו הזכות לקבוע מה קורה בתוך המשפחה - מזל שהם לא מנהלים את המדינה - אחרת עדיין היינו חיים במערות וצדי חיות בזמן שהנשים מלקטות פירות וירקות.

"מה זאת אומרת?!" תהתה אימי, "הרי שאנחנו בני זוג נשואים, הוא יכול להכיל עלי הוראת קבע - ואני לא יכולה עליו?" - התשובה שקיבל היא "כן" נחרץ ושאלו ההנחיות - "רק ראש התא המשפחתי"

נותר לי רק לצטט את אימי בסוגיה הנ"ל:
"מעולם לא חשתי מושפלת יותר"

מזל שהיא לא נוסעת יותר מידי באוטובוסים .....

Lunch & Movie

הטלפון צלצל, ואז גם השעון המעורר,
גירדתי את עצמי מהמיטה לעוד בוקר יום שישי (נראה שאלו מגיעים בתכיפות גדולה יותר מבעבר - ככה זה כשהשבוע טס לו),

התארגנתי חיש ושמתי פני אל הטמבוריה הקרובה - בית הנורה באמבטיה התפרק לו אתמול - הדבר היחידי שלא נפל לי על הראש זאת התקרה (וגם זה בדרך אחרי הנזילה מהשכנים).

כעבור שעה וחצי, בית נורה חדש נוצץ ותקין, ודוד אחד מחוץ לבית,
מצאתי עצמי בדרך לחברה המפורסמת שלי - שדאגה לארגן מבעוד מועד את היום החביב הזה (כפרה עליה).

בעודי מורעב קלות התיישבנו בבית קפה חביב ברח' הארבעה 24 בת"א (רביבה וסיליה),
להפתעתי ממש באותו בית קפה ישב לו, יחד עם בחירת ליבו, מלך המנגלים מהתואר הראשון,
ברכתי אותו לשלום ופניתי לחברי בשולחן הפצפון.

התפריט לא נראה מעורר תיאבון במיוחד:

• א. בוקר ללא חביתה (רק סלט ביצים)
• כריכים למיניהם, סלטים למינהם - והמון קמח לבן

המלצרית שפנתה אלינו נראתה משועממת במקצת, ותאוריה שלי אומרת שאם חיוך היה עולה על דל שפתיה ייתכן והיה גורם לסדק משמעותי בפנים ולכן נמנעה מכך עד כמה שניתן.

המלצרית ציינה כי מעבר לתפריט ישנה לזאניית תרד, והחלטתי שמעבר לכאב הבטן מהפסטה - אין לי יותר מידי מה להפסיד. המנות הוזמנו ואנו המשכנו לקשקש עד בוא האוכל.

המנות הקטנות הגיעו כמובן על צלחות גדולות שדרשו מאיתנו להנדס את השולחן הפצפון מולו ישבנו (ממש לא מיועד ל-3 אנשים).

אחרי כל זה כבר לא היו לי ציפיות,
אבל הביס הראשון במנה היה פיצוץ של טעמים בתוך הפה, תרד מעורב בשלל גבינות, שהשאירו אותי ללא מילים (בעיקר כי הייתי עסוק בללעוס עוד ועוד), הקפה היה עשוי כמו שצריך, והעלים הירוקים די סטנדרטיים.
מסתבר כי המקום גם די מפורסם בשל הקינוחים שלו, ונימסר לי כי התותים היו טריים וטובים.

משם המשכנו אל המאורע המרכזי של היום - "האלבומים" פרקים 4+5 סרט תיעודי שנערך ע"י יואב קוטנר, המספר את סיפורם של האלבום הראשון של אביתר בנאי, והאלבום "זמן סוכר" של איפה הילד.

אמנם אינני חובב נלהב יתר על המידה של סרטים תיעודיים - אך אלו השאירו אותי מרותק עד סופם.

הפרק הראשון שהוקרן היה של אביתר בנאי - ותיאר את תחילת דרכו בעולם המוזיקה.
הסרט ליווה את הטיפול באלבום, האנשים שתרמו ועזרו להקימו, והכי חשוב את התהליך האישי שעבר על אביתר לאורך כל האלבום עד ההצלחה (לא קל להיות בנאי במשפחה מפורסמת שכזו).
הסגנון הייחודי שלו, יכולת ההבעה והעלאת המילים אל הנייר הפכו אותו להצלחה המסחררת שהוא היום.

הפרק השני הביא את סיפורם של איפה הילד, מהקיבוץ הרדום עד לתל אביב הרועשת. הפרק התמקד בדרך אותה היה על חברי הלהקה לעבור עד שהגיעו לפרסום הנכסף, מלווים בשלל חבריהם שבמהלך הדרך הפכו לאומנים מצליחים וכמעט שהשאירו אותם מאחור,
המאבק העיקש של חמי רודנר להמשיך ולרדוף אחרי החלום גם כשהכל נראה די נואש.
לא היה ניתן להתחמק מפרק הנוסטלגיה ששטף אותי יחד עם המוזיקה שליוותה אותנו בחטיבת הביניים והתיכון.

הסרטים היו קולעים ולעניין, הביאו לביטוי את המשתתפים השונים בתהליך המוזיקלי והאישי, והוצגו ברצינות הראויה מלווה בהומור שהשתחל לו מידי פעם. הקהל מצדו לא חסך במחיאות הכפיים שליוו את סופו של כל פרק.
 
אנחנו יצאנו עייפים אך מרוצים מעוד יום מלא פעילות.

(הפרקים השונים של ההפקה יוקרנו במהלך השבועות הקרובים בטלוויזיה למי שמעוניין)